היום בבית הספר הייתה פעילות כזאת שצריך לרשום ברכות לילדים וכל הבנים רשמו לבנים
בהתחלה ואז בת רשמה לבן והוא החזיר לה ואז הכיתה הבינה שזה בסדר שבן ישלח לבת ובת תשלח לבן.
וכל הבנים האלו שאני משחקת איתם רשמו לי כמה מילים וזהו כדי שגם אני אשלח להם.
(כי המורה אמרה מי ששולחים לו ברכה צריך לשלוח ברכה בחזרה ואז 2 בנים עשו תחרות אחד סהר:
רשמתי לו ברכה בהתחלה והוא גם שלח ל.
עדן .מ. כן גם שם המשפחה שלו מתחיל במ' וגם לו קוראים עדן.
והוא לא שלח לי ברכה בכלל.
הבן הזה שהייתי מאהבת בו אם אתם רוצים להבין בבקשה קראו את הפוסט:
יומני היקר /עזרה קצת
אז הוא שלח לכל הבנות מכתב ממש לכולן וגם חבר שלו וכמעט כל הבנים אבל הם שכחו מישהי:
תנחשו מי אבל זאת אני.
וכשעברתי לתת ברכות (לא בחזרה אני החלטתי לתת)
כל הבנים הסתכלו עלי כזה כאילו הם מרחמים עליי שלא קיבלתי
אבל הרמתי את הראש חייכתי והלכתי בפוזה יפה.
והם המשיכו להסתכל וגם חיוך קטן עלה על פניהם.
דן הסתכל עלי כאילו הוא מצטער אבל עשיתי כאילו לא ראיתי אותו.
היה לי ממש רע בלב לכולן הם נתנו חוץ ממני היה לי רע רע מאד.
עדן מ נתן לי ברכה עם מילה לא מובנת ואמר:
"לפחות תכתבי לי רק מילה ואז כבר הבנתי אז הכוונה:
הוא רצה לנצח.
אז רשמתי לו ואמרתי לו כך:
בגלל שאני לא רוצה שתנצח ואני הכנתי ליתר ביטחון לסהר עוד
2 ברכות ואז נתתי אותן לסהר וסהר ניצח היה לו כיף, אבל לי היה רע בלב,
בגלל מה שקרה עם הבנים.
כשהסתיים היום רשמתי לו ברכה קצרה ושמתי לו בתא/מגירה ( קודם בדקתי אם יש בה משהוא)
היה רשום בברכה:
לדן
תצליח בכדור רגל
בברכת חופשה נעימה עדן.
ושמתי לו בתא.
כשהלכנו לחנות עם אימי פגשנו את אימו על יד הקופה מחכה לתורה.
היא אמרה לאמא שלי:
"הבן שלי (דן) כל הזמן שואל נו נתת לעדן ?נתת לעדן? והיא אומרת לו שהיא נתנה לאימה שלה (שלי).
הלב שלי התפוצץ לא עמדתי בזה פשוט חייכתי ויצאתי.
בבית ביקשתי לאמא להסביר את מה שקרה, היא לא הבינה.
אחרי שסיפרתי לה מה שקרה בבית הספר היא הבינה וצחקה ואמרה:
עדני עדני עדני בן שמאהבת במישהיא בחיים לא יכתוב לה ברכה במיוחד לא דן שהוא כזה ביישן.
והיא אמרה לי שדן מאהב בי כי הוא מדבר עלייך כך עם אמא שלו.
ואמרתי לה שלא נכון שהיא רוצה שפשוט נצטרף לסדנא של אבא שלו.
וניא אמרה שזה לא נכון שדן פשוט רוצ להיות איתי שם.
אמא בסוף שכנע אותי אבל דן פשוט העליב אותי.
מה אתם אומרים על זה
;){kind=link}